כל הפוסטים בהיינו כחולמים

בילוי משפחתי, סובב כנרת
לגעת בלבבילוי משפחתי סובב כנרת אני מודה, אני פחות אוהבת לעשות חופשות ארוכות בארץ (כי חם ויקר ולרוב לא משמח

מחשבות על קורונה, בידוד ושגרה
נכון, כנראה שיש לי יותר שעות חינוך ביתי מרוב ההורים שסביבי. במצטבר יש לי קצת יותר משש שנים בהן ביליתי

מכשפה. טובה!
כמה שאני אני אוהבת משימות. משימות. אתגרים. יעדים.יעדים!בעיקר אני אוהבת לעמוד ביעדים.טוב יותר מאחרים. כן, מודה, אני בת אדם תחרותית.אני

מחשבות על בית
בשבועות האחרונים עולות בי שאלות:אפשר להתגעגע למה שלא היה מעולם?ניתן להשתוקק למה שבכלל לא רוצים?מה עושים עם כל הצורך הזה,

מה עוד אפשרי ואיך יכול להיות עוד יותר טוב מזה?
אני בן אדם חמוץ, לחוץ, אולי אפילו מכווץ. כדי שיהיה לי נעים, נוח ואגזים אף לומר: אהנה,צריכים להתקיים מספר תנאים בסיסיים: קור שקט

זאת חירותנו
בזמן שאורי והילדים אוכלו ארוחה טעימה במסעה באריסטי אני התראיינתי בגלי צה"ל זאת חירותנו, מאחלת לכם גם, רק עם פחות

אנקת גבהים
אני לא היידי וחובבת הרים אינני – זאת בלשון המעטה. אני פוחדת מגבהים, פחד אמיתי, משתק, במיוחד אם הם מגיעים

No Way Back
אני נמנעת מלעשות דברים שאין מהם חזרה: – קעקוע. – להגיד לאנשים, בפרצוף, את מה אני חושבת. באמת. – לוותר

וולנסיה, ספרד
כשאת פותחת השכם בבוקר, את הפלייליסט שלך המכיל 252 קבצים והשיר הראשון שמתנגן מספר לך על הנהר של סוויליה והשני מספר

פישפשים. בכלל לא מה שחשבתי
הייתי בפריז וגם ברומא ולאחרונה גם בלונדון, ליסבון וברצלונה ועם יד על הלב המתרגש שלי – לא ראיתי עוד שוק

החלום ושברו
את הפוסט האחרון אני כותבת כבר כמה חודשים.יש לו כמה גרסאות ושיכתבתי אותו אין ספור פעמים.לא רציתי שכשהילדים שלי יקראו

רוצה לאהוב כמו בסרטים
תלוי… מסתבר שזה מצב צבירה בו אני לא יכולה להיות. אולי… זאת תשובה עמה אני לא מצליחה לחיות. נראה… זאת