כרוכה אחריו

אני לא יודעת מה אתכם,

אבל אני –

מוכנה להחליף הרבה תבשילים מורכבים

בכריך איכותי,

במיוחד בימים בהם רצף העבודה

מצמיד אותי לכסא.

 

אז מה הופך שתי פרוסות לחם (לפחות)

ומשהו בינהן

לאיכותי?

 

קודם כל: הבסיס.

אני אוהבת שהלחם נלחם לי בשניים.

כל מרקם מדולל,

ספוגי

או חלק – לא עובד.

תנו לי לחם  

מקמחים מלאים ואיכותיים,

שלא פגש שמרים בחייו

שיש לו גוף

ורצוי גם תוספים מתפצחים

ואפשר להתחיל בעבודה.

 

(בתמונה: לחם פריקי נפלא של למוריה פרדס חנה = מוריה אגמון – אמנית מאפים איכותיים.

הלחם מיוצר בעבודת יד מקמחים מלאים ואיכותיים תוצרת מנחת הארץ – אסף נוב)

 

אחר כך בא הדבק

על שני הצדדים,

כזה שעוטף את כל שאר המרכיבים

ומחבר אותם:

טחינה גולמית

פסטו איכותי

ממרח עגבניות מיובשות או טפנד זיתים –

מתובל היטב

ריחני

ולא רטוב מדי.

 

השכבה הבאה היא הדשא.

עלים מכל מיני סוגים

שלמעשה באים חוצץ

בין הלחם לכל הטוב שבפנים,

כי אין דבר שאני שונאת יותר מכריך רטוב.

את העלים אני מניחה על הדבק

משני הצדדים,

ככה הם לא נופלים החוצה.

 

גולת הכותרת: המילוי.

יצירתי ככל האפשר,

מתובל,

מרגש –

כל מה שעושה לי את זה כשמדובר באוכל.

סלט אבוקדו

קרפצ'יו קולורבי בלימון ומלח

חביתת ירק

טופו מטוגן בצ'ילי

פרוסות בטטה בבלסמי

ממרח קישואים ואגוזים

לביבוסה

עיגולי לימון כבוש…

U NAME IT

העיקר שיהיה הרמוני ומלבב.

 

ומה איתך?

לחם שיפון או פיתה?

יציב או נוזל?

איזה כריך עושה לך את זה באמת?

כאן,

למטה,

אפשר לכתוב לי ולהרחיב את אופקיי