לו הייתי כיבשה וולשית שמנמנה.
רועה באחו הירוק,
אוכלת עשב חיטה אורגני טרי.
משתזפת בשמש, כשיש.
מבלה את חיי הקצרים בלי לדעת
שמעבר לגדר עולם גדול ומאתגר.
לו הייתי כיבשה וולשית שלווה.
מעבירה את אחר הצהריים מתחת עץ אלון ענק,
מתחככת בחברות שלי, אם אני צריכה להיזכר,
איפה אני מתחילה
ואיפה נגמרת.
רוב הזמן פשוט רובצת. בלי לזוז בכלל.
לא צריכה להגיש דוחות למס הכנסה,
לא מדברת עם סוכני ביטוח.
אבל אני אני.
מוטרדת מהבלי העולם על בסיס קבוע.
חושבת:
האם בעוד שלושה שבועות השקט יתפוס יותר מקום
והאיזון בבנק יטריד אותי פחות?
***
שלושה שבועות אחרי,
התשובה היא:
כן!
