ארבעה שבועות של שקט קריר וירוק. ארבעה שבועות של שיגרה רגועה, שאנחנו דואגים להפר מדי פעם באירוע משמח. ארבעה שבועות
הלב שלי דופק בחוסר שקט, יבש לי בפה ולח בכפות הידיים. ככה זה כשאני מנסה לתרגל BEING פשוט להיות בלי
לו הייתי כיבשה וולשית שמנמנה. רועה באחו הירוק, אוכלת עשב חיטה אורגני טרי. משתזפת בשמש, כשיש. מבלה את חיי הקצרים
באכסניה שלנו מתארחים שלושה פולנים: אב, בן ובחירת ליבו. הם באו לוויילס לחמישה ימים לעשות הייקינג. בכל יום הם יוצאים
בחודשים האחרונים מתחדדת אצלי התחושה שמישהו משחק פינג פונג עם הגבינה שלי. – סגירת מרכז הטיפולים. – הנסיון למצוא
לחשוב שהיה זמן, לא מזמן (בעצם, 15 שנה זה גם לא ממש קרוב), ששנה אחרי שנה ביליתי את חופשת דצמבר
כלי נגישות