ה"חגים",
עבורי,
זאת תקופה מלחיצה.
מאוד מלחיצה.
מבחן הבישולים ("וואו, גם הפעם התעלית על עצמך, מתי כבר תפתחי מסעדה?"),
מבחן הנחמדות ("איך, את מצליחה לחייך עם כל הלחץ הזה?"),
מבחן הסופר-וומאן ("מתי את מספיקה לעשות את הכל?") –
מעמידים אתגרים לא פשוטים.
אז בערב החג,
אני מזכירה לעצמי: לנשום.
עמוק.
לבטן.
בתור ילדים –
נשמנו לבטן. נשימה יעילה וטבעית.
עם השנים,
הלחצים
והרבה שעות של ישיבה – עברנו לנשום נשימה רדודה, לבית החזה.
אנו מנצלים רק חלק קטן מתכולת הריאות
והרבה אוויר "מעופש" נשאר בריאות.
אז איך נושמים יותר יעיל, עמוק ונכון?
מדמיינים שהבטן היא כמו בלון.
בכל פעם ששואפים אוויר פנימה מנפחים את הבלון (הבטן)
וכשנושפים אוויר החוצה, מכווצים את שרירי הבטן ומשחררים את האוויר.
חג שמייח
