אפור – לבן בצבע

את רוב חיי הבוגרים העברתי

כששתיים גרות בי,

האחת מנסה לדחוק את השנייה.

לפעמים זאת מנצחת,

לעיתים השנייה.

 

האחת ממוזגת,

כמעט קרירה.

גרה בפנטהאוז חלקלק משובץ נגיעות אפורות רכות,

בקומה ה-16 המשקיפה על ים עוטה סלעי בזלת עצומים.

היא לובשת בגדים של מעצב יפני,

הכל במונוכרום טבעי ובדים זורמים.

אוכלת רואפוד

וקוראת ספרים בשפת המקור שלהם –

יפנית, צרפתית, רוסית וגרמנית.

שני ילדים מחוייטים. אוכלים תמיד בפה סגור.

בעל אחד שמרן ועשיר.

מאוד עשיר. כסף ישן.

בזמנה הפנוי,

כשהיא לא סוגרת עסקאות

היא כותבת. מדע בדיוני.

 

השניה,

חיה בבית בוץ אקולוגי בישוב קהילתי,

ביער ירוק וקריר,

בארץ שכולם אוהבים בה האחד את השני.

צבע הוא מקור לשמחה בחייה.

צבע ודים סאם.

וסושי. ומאפים משובחים נטולי גלוטן.

וקקאו מתובל.

שני ילדי טבע חופשיים. הולכים תמיד יחפים.

בעל אחד הרפתקן ומוכשר עם זוג הורים נדיבים.

נדיבים ומרובי ממון.

כשהיא לא יוצרת היא עובדת בגינת הירק האקולוגית שלה.

 

כשאני מתבוננת בפריזמה הזאת על החיים שלי,

נראה שנכשלתי בגדול.

 

לא הצלחתי

למצוא בתוכי את האחת שתגבר על הכל.

לא הצלחתי

לאחות בין השתיים ולהביא לתוכי שלווה.

הן רבות בי כמעט כל יום. ממש כל הלילה.

 

את המתח הגדול ביותר בינהן הרגשתי בתקופה

שהעמדתי פנים שאני מעצבת.

המנעד אז היה הרחב ביותר

ולא הצלחתי לגשר עליו.

משהו שם צרם לי ולא מצאתי בי תשובות.

 

את השקט הגדול ביותר הרגשתי

כשטיפלתי בקליניקה שלי.

האנשים בהם נגעתי,

הקירות האפורים,

דגי הקוי שציירה אחותי

ושני הכסאות המתקפלים שהיו תלויים על הקיר

ושימשו לי מדף –

שם היתה בי הכי הרבה שלווה.

 

כמעט שלוש שנים מאז שהפסקתי לעצב.

כמעט שלוש שנים שבחרתי ליצור

רק בתחומי הבית והכיתה.

כמעט שלוש שנים שלא הרגשתי צורך.

ואז הגעתי לפורטוגל.

 

משהו בי התעורר,

כמיהה ישנה.

אי לא יודעת לאן היא תיקח אותי

אבל אני מחכה.

 

 

אם חשקה נפשכם בטיפול מים  יחיד או זוגי

טיפול וואטסו  או ג’הארה שירגיעו את הנפש ויטפלו בגוף שלכם

התקשרו כבר עכשיו 050-5570750