תמיד סבלתי מבעיית פיצול עיצובי. יש בי צד שחפץ במינימליזם פרקטי, נקי, בהיר, כמעט ריקני.
וצד אחר, צבעוני, מלא פרטים, מרקמים וסגנונות.
מצד אחד הייתי רוצה לגור בקומה העשרים, בחלל קריר מול הים.
מצד שני בא לי על צמוד קרקע בלב חורש מצייץ.
תמיד דיברה אליי גישתו של לודוויג מיז ואן דר רווהה, LESS IS MORE אבל לא תמיד אני מצליחה ליישם אותה בחיי היומיום.
בהקשר המינימאליסטי, אם תרצו לשכפל את ההרגשה המשחררת, זאת שמרגישים שמתרחקים מהחפצים שאגרנו כל החיים, תגלו שזה קל יותר משחשבתם.
DOWNSIZING דרך חיים המדברת לא על לעזוב את הממלכה הפרטית שלך ומעבר לדירת חדר, אבל, אם אתם מיואשים כי החפצים שאספתם באהבה מאיימים להטביע אתכם, אתם בהחלט יכולים לבחור בחופש המגיע עם הבחירה של לחיות עם פחות.
הבחירה ב- DOWNSIZING או מדויק יותר ב- RIGHTSIZING, היא היכולת להגדיר את חייך במידות המדויקות המתאימות לך, למשפחתך ולסביבה. היכולת לברור מכל החפצים שאספנו את מה שנחוץ לנו באמת. את מה שיכול לחיות בשלום עם אזורי האחסון שבחלל המגורים שלנו.
המסע מתחיל בניפוי והרחקה של כל החפצים שכבר אינם גורמים לנו עונג, אינם משרתים אותנו או מנחמים אותנו. כל אותם חפצים שלא נגענו בהם בשלוש השנים האחרונות, שצוברים אבק, מעיקים על החלל ועל הנפש.
כל החפצים שמכריחים אותנו לאבק אותם, לתחזק אותם, לטפח אותם.
פיזית ונפשית.
אז מה עושים עם כל אותם חפצים ומוצרים שעדיין בעלי ערך וחבל לזרוק אותם לפח?
דרך אקולוגית טובה היא להעביר אותם הלאה, למי שזקוק להם!
בהמשך, מדובר על בחירות נכונות של חלל שנועד לשרת אותנו במינימום השקעה של אנרגיה. אבל זה כבר שיעור למתקדמים.
