ילדות

נפרדתי מהילדות שלי בגיל צעיר למדי.

 

הייתי בת רבע לתשע,

השעה היתה שעת בין ערביים

במקרר לא היה שום דבר להכין ממנו

ארוחת ערב.

ההורים שלי יצאו לעשות קניות

ואנחנו,

הילדים נשארנו לבד בבית.

היו אלו שנות השבעים,

הבית היה בראשון לציון

ואחותי ואחי צעירים ממני בשנה וחצי ושלוש, בהתאמה.

 

אט אט החשיכו השמיים

ואנחנו נעשינו רעבים.

חיפוש בארונות הניב:

–          קופסת שימורי אפרסקים

–          חבילת בסקוויטים

–          קצת שוקולד.

ערכנו משתה.

שטפנו כלים.

צחצחנו שיניים.

החלפנו לבגדי שינה.

כשהיה כבר ממש חשוך,

ההורים חזרו הביתה עם ספה חדשה.

יפיפיה.

הקניה לארוחת הערב נשכחה.

 

עד היום אני זוכרת את הידיעה שהיכתה בי:

"הם אנשים טובים, מוכשרים, יצירתיים,

אבל עדיף לא לסמוך עליהם",

בו ברגע נפרדה בי הילדה.

 

שנים הייתי משוכנעת שלא יהיו לי ילדים,

גם ככה גודל האחריות היה כבד עליי.

לא רציתי עוד מהמשא.

אורי העקשן,

פסיכותרפיסטית אחת מוכשרת

ותהליך זוגי של למעלה משנה

הניבו בי את אלה

ואת האמונה שאצליח לשרוד את המשימה.

 

כשהיא נולדה,

הבטחתי לעצמי שאדחה את קץ הילדות שלה כמה שאוכל.

ההחלטה לגדל אותה ברוח האנטרופוסופיה

איפשרה מאוד את הבחירה.

בבית שלנו אין טלוויזיה

(הילדים צופים במחשוויזיה בתכנים מסוננים, בלי פרסומות)

לא שומעים/רואים אצלנו חדשות אם מי מהם בסביבה,

הילדה לא תיפעלה מחשב עד לפני חודש

(אז החלה ללמוד בבית ספר פורמלי),

אין לה מכשיר סלולארי

ואני מקווה שהיא תדע להוציא שיחה

אם תהייה חייבת, אבל אני לא לגמרי בטוחה.

היא סורגת,

במסרגה אחת ובשתיים.

רוקמת רקמת איקסים

מציירת בצבעי מים ופחם

קוראת המון

(אריך קסטנר, ל. פרנק באום – בתרגומה של גילי בר הילל המופלאה,

אניד בלייטון ורואלד דאל)

ואוהבת להמציא מכונות.

היא עוזרת בבית המון,

בעיקר עם ינאי –

משחקת איתו, מקלחת ומספרת לו סיפורים.

מורידה כלים מהשולחן

ושוטפת כשמבקשים.

 

כל ערב אני נאבקת בצורך להעיר אותה.

לתת לה דחיפה.

היא קצת מרחפת, לא ממש מחוברת לאדמה.

אני מבינה שזה צורך שנובע מהפחדים שלי,

שמנסים להגן עליה.

 

כל בוקר אני צריכה לעצור את עצמי

מלנתץ את אמונתה השלמה שהעולם מקום מקסים

שכל בני האדם טובים ונדיבים

שאין דבר כזה ילדים רעים

ושהשרקן שלה לא היגר לאוסטרליה.

 

אני מונעת את עצמי מבפנים

עשרים פעמים ביום

לא להסביר לה מה לעשות במקרה חירום,

דוחקת בעצמי לא לבחון אותה

האם תשרוד במקרה שתצטרך לחזור לבד הביתה מהקצה השני של העיר

ולא בקשתי ממנה לבשל אוכלל עצמה

(אני בגילה שמרתי על שני אחים צעירים,

נסעתי באוטובוס מראשון לציון לסבתא בפתח תקווה

או בת ים,

הייתי אחראית על ארוחת הצהרים – אמא עבדה,

דאגתי שהבית יהיה מסודר – שיהיה לאמא נעים כשהיא חוזרת תשושה).

 

אני מתייסרת באופן קבוע מפחדים משתקים

שמונעים ממני להיות שלווה.

שואה אקולוגית,

התקף לב של אבא שלוקח שני ילדים קטנים לים או לגינה,

אונס,

רצח המונים

או סתם תאונה –

בעקבותיהם נשארת ילדה קטנה לבדה.

רוצה להעיר אותה,

אבל לא מעיזה.

הבטחתי לעצמי שתישאר ילדה

עד שתבחר להתבגר בעצמה.

 

טיפול משחרר לגב תפוס, טיפול מים בבריכה פרטית ומחוממת

טיפול שמביא מרפא לגוף כואב

ושלווה מלחצי היומיום

זה הזמן ליצור קשר 05-5570750 וקבוע טיפול