כשאנחנו מתבגרים יש מאיתנו ציפייה שנהייה חזקים, יציבים ושלא כל דבר קטן יטלטל את עולמנו. אישית, לא זכור לי שמישהו אי פעם דיבר איתי על החשיבות של חווית הרכות בגוף ובנפש. מה שקורה בדרך כלל זה שבלי לשים לב, מתוך הרצון להתיישר עם מוסכמות חברתיות אנחנו מתקשחים נפשית וגופנית. כמטפל וואטסו | הידרותרפיה אני נפגש כל הזמן באנשים עם גוף, מפרקים ושרירים נוקשים גם כשהם אמורים להיות במצב של מנוחה. הקשיחות יוצרת נוקשות שבסופו של דבר מחלישה אותנו ומשאירה אותנו עם חוסר באנרגיות. נוצר מצב של הפוך על הפוך – דווקא הצורך להיות חזקים מחליש אותנו.
שריר שעובד נכון פעיל כשהוא צריך לבצע פעולה, במנוחה הוא אמור להיות רפוי ומשוחרר לחלוטין. השחרור הוא זה שמאפשר לגוף להיטען באנרגיה מחודשת, לפי תורות המזרח מאפשר לצ'י – האנרגיה שלנו – לזרום בצורה מאוזנת בגוף. לחיפוש אחרי תנועות רכות, ארוכות וזורמות אליהן אני שואף להגיע בטיפולי הוואטסו יש השפעה משחררת ומרגיעה. התנועות הרכות מאפשרות תנועה גמישה יותר עם טווחי תנועה גדולים יותר שמאפשרים לנו לנוח מהצורך להיות כל הזמן חזקים ובשליטה. המנוחה הזאת מאפשרת לנו להיטען באנרגיות חדשות שיכולות להוביל אותנו לחיים מאוזנים יותר ודרכים חדשות.
אחד הדברים שלמדתי בתקופת הקורונה הוא הכח והעצמה שנמצאים ברכות. מזה כמה שנים אני מפתח את שיטת כוכב הים ששמה דגש על החשיבות של רכות התנועה והחיבור שלה לכח אמיתי. גיליתי שבטיפולי וואטסו | הידרותרפיה, דרך חיפוש אחרי רכות בגוף ניתן לקצר משמעותית תהליכים ולהגיע לתוצאות מעולות.
תקופת הקורונה יצרה עבורי קצת זמן פנוי, והזמן הזה אפשר לי לחזור לציור וגילוי מאוד מעמיק של עוצמת הרכות. החזרה לציור (לא ציירתי הרבה מאז שהייתי ילד) מיקדה אותי בחיפוש אחר רכות וקבלה עצמית. דרך הציור גיליתי כוחות חדשים, אנרגיות גדולות שהגיעו דרך רכות שתרגלתי בשיעורי זום בימי חמישי בערב. לפעמים אני מרגיש שאנחנו קצת כמו קפיץ. אם קפיץ יהיה ממתכת מאוד חזקה אבל ללא שום רכות או גמישות לא תהיה שום אפשרות להפעיל אותו. אם בקפיץ תהיה רכות שתאפר דחיסה של הקפיץ, זה יכול להוביל לאנרגיה אדירה שתשתחרר. מקל במבוק שיש בו גמישות יכול לשמש אותנו בתלאות, קשיים ולחצים לעומת מקל מזכוכית שאין בו שום רכות או גמישות ועשוי להישבר בקלות.
בתקופת הקורונה התחלתי לצייר עם שרון רם לאור המקסימה. אחד הדברים המרכזיים שהיא לימדה בשיעורי הזום בתקופת הקורונה הוא עניין הרכות.
שרון מתחילה בציור ברכות מבלי ללחוץ חזק על העיפרון ואז, בכל פעם, היא מוסיפה עוד שכבה. מכיוון שהתחלנו ברכות, הכל פתוח. עבורי זאת הייתה ממש סוג של מדיטציה. החיפוש המתמיד אחר צורות וקווים, הוספת עוד ועוד שכבות, חוץ מזה שמאוד נהניתי, נרגעתי ושקעתי לתוך עולם חדש. גיליתי שאכן יוצאים לי ציורים עם המון אנרגיה. לדעתי, השחרור והרכות שאני מתחיל בהם כשאני מצייר מאפשרים ציור חופשי הרבה יותר, ללא ביקורת ועם המון מקום לניסוי ותהייה. הציור בדרך הזאת עזר לי לגלות כשרון חבוי, עזר לי לקבל את עצמי קצת יותר ולימד אותי שאין בעיה לנסות כמעט כל רעיון שעולה לי בראש בזמן הציור, הכי הרבה… אתחיל ציור חדש. ברוב המקרים דווקא הרעיונות הכי מוזרים שדרגו את הציורים .
לצפייה בציורים נוספים >> לצייר ברכות אורי ורד
נבנה באהבה ע"י muchmore.co.il – קידום אתרי וורדפרס
