fbpx

מקבת

מחזה מאת ויליאם שייסקפיר

מקבת אמיץ הלב, לחם באויב, ניצח בלי כאב, הוא איש כבוד, כך יומר כל הלך אך בחזרו מעלי קרב, מלא רהב, שלוש מכפות רשע, נבואה ייתנו לו.

אבוי, נדבקתי בגבהות שפתו של זה המחזה!
בכל מקרה, מקבת חוזר מקרב ופוגש שלוש מכשפות שאומרות לו "אתה תקבל מינוי כזה וכזה, ואז אתה תקבל מינוי כזה וכזה ואז תהיה מלך" בתחילה הוא חושב שהוא סתם דמיין או ששלוש זקנות מוזרות ניסו למתוח אותו, הוא באמת מקבל מינוי כזה וכזה. הוא חושב לעצמו ועכשיו, אחרי כזכה וכזה איך אני הופך להיות מלך?
כמה אנשים ימותו?
האם מקבת יהפוך למלך?
האם מקבת חנפן?
למה אסור לבטוח בזקנות מפחידות?
מה לחץ חברתי יכול לעשות?
מה הן בעיות ההיגיינה של ליידי מקבת?

האם כדאי לך לקרוא את המחזה?
ליהנות מהקריאה זה חשוב, ואין סיבה לבזבז את זמנך על קריאת משהו שלא מעניין אותך. אם יש לך חיבה לדיאלוגים, לרצח ולסבל, דמיון מפותח, ועניין בשייקספיר כדאי לך לקרוא את מקבת. לעומת זאת, אם יש לך רתיעה משפה ארכאית יחסית, ומתמונת רקע מעורפלת מומלץ לפנות אל ספרים אחרים. לרוב לא שווה לקרוא מחזה רק בשביל לומר "אני קראתי את מקבת!" אם לא נהנית.

יש יוצאי דופן, כמובן. אם יש לך צורך להרשים מישהו, לדוגמא.
אזהרת ספויילר:
הסוף!
אני ממש אהבתי את הסוף. לאו דווקא כי מקבת מת אלא כי זה כנראה הקטע הכי מצחיק ששייקספיר כתב מעודו.
אמנם העלבונות ההדדיים של מקדאף ומקבת לא מצחיקים במיוחד, כמו:
"המשך לחיות, מוצג לראוה
מפלצת ביריד, בתוך ביתן,
עם שלט מציר בראש המוט,
וכתובת מתחתיו: רק כאן תוכלו לראות את העריץ".
וכך הם מחליפים עלבונות לא מצחיקים ומקבת אומר את מה שהמכשפות אמרו לו "אני לא אובס על ידי יילוד אישה" ומקדאף, בחוסר מודעות מוחלט פשוט אומר לו "חיחי, מקדאף אני מרחם אם נשלפתי בטרם עת " ואז הורג את מקבת, זה פשוט כל כך אירוני, הלוא כן?
גם דיי מצחיק שהמלך הקודם מת בגלל לחץ חברתי לא מקבת ולא ליידי מקבת היו רוצחים את המלך אם השני לא היה דוחק בהם להמשיך.
אבל זה כל מה שמצחיק בטרגדיה הזאת.
זה טראגי
לא?

אלה כבר קראה: מקבת, מחזה מאת ויליאם שייקספיר
Call Now Button
גלילה לראש העמוד