וַיְהִי הַיּוֹם, בִּהְיוֹתִי בַחֲצִי יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ,

נִקרֹא נִקְרֵאתִי בְּתוֹך יַעַר חֹשֶךְ,

כִּי מִדֶּרֶךְ הַיְשָרָה נָטִיתִי.

מַה תִּכְבַּד דַבֵּר

בַּיָּעַר הַמִּדְבָּרִי הַזֶּה קָשֶׁה וָעָז,

אֲשֶׁר מִדֵּי זָכְרִי אוֹתוֹ יִתְחַדֵּשׁ פַּחְדִי בִּי.

ובצורה פחות לירית: באמצע מסע החיים התעוררתי ביער אפל ואיבדתי את דרך הישר.
זוהי התחלתה של אחת מיצירות השירה האפית הגדולות של הספרות המערבית, המהווה בסיס לשפה האיטלקית המודרנית. שנכתבה על ידי דנטה אליגיירי, ששמו נאמר בנשימה אחת עם הומרוס ומילטון.

הוא היה פוליטיקאי, פילוסוף, תאורטיקן פוליטי, ליריקן, פרוזאיסט, אינטלקטואל, משורר ומחבר.

דנטה נולד בשנת 1265, ואמ, דונה בלה דל'י אבאטי, נפטרה כשהיה בן 5 או 6 אביו נישא מחדש וכשהיה בן 12 הובטח בנישואין לג'מה, בתו של מסר מנטו דונאטי. ב 1265 הם נישאו ונולדו להם ארבעה ילדים.

דנטה היה גם חייל ולחם בשנת 1289 בקרב קמפלדינו עם האבירים הפלורנטיניים כנגד ארֶצו. מאוחר יותר, הפך גם לרופא ורוקח, בין השאר משום שחוק שהוצא בשנת 1295 דרש מאצילים המעוניינים במשרה ציבורית להיות חברים באחת מהגילדות. הקריירה הפוליטית של דנטה בעירו לא הייתה מזהירה, בין השאר משום שיכולתו להשפיע בכהונה זו או אחרת הייתה מוגבלת בגלל לחצים חיצוניים מצד האפיפיורות ומלכות צרפת, שחרגו הרבה מעבר לפוליטיקה הפנימית של העיר.

בשנת 1301 נשלח דנטה בראש משלחת לרומא, שכוונה לברר את כוונותיו של האפיפיור ביחס לפירנצה .
האפיפיור, בוניפקיוס השמיני, שילח את הנציגים האחרים במהרה וביקש מדנטה להשאר ברומא. במקביל, נכנס שארל, רוזן ולואה, אחיו של פיליפ היפה מלך צרפת, אל פירנצה מלווה בגלפאים השחורים (יריבי הגלפיאם הלבנים, אליהם השתייך דנטה) ובמשך שישה חודשים החריבו את העיר וחיסלו את רוב יריביהם. ממשלה חדשה בראשות הגואלפים השחורים הוקמה בעיר ודנטה נידון לגלות של שנתיים ולתשלום קנס עצום אותו לא יכול היה לשלם ומאחר שלא היה יכול לשלם את הקנס, דנטה נדון באופן רשמי לגלות מתמדת והיה צפוי להוצאה להורג אם ייתפש בנסיון חזרה. אחרי מספר ניסיונות כושלים לחזור לשלטון בפירנצה, נואש דנטה מן התככים הכרוכים בכך ופנה להתוויית היסודות לקומדיה האלוהית

הקומדיה האלוהית

הקומדיה האלוהית מורכבת משלושה קנטיקות, כלומר חלקים: התופת, כור המצרף וגן עדן. כל אחד מהחלקים מורכב מ-33 קנטו, שזה בתי שיר, וקנטו כהקדמה, כלומר מאה בתי שיר בסך-הכל.
כל שורה מורכבת מ-11 הברות,  והקנטו כולו בנוי בטרצה רימה.

השפעות הקומדיה האלוהית

באיטליה, עוד בדורו של דנטה, החל מפעל עצום של פרשנות ל"קומדיה האלוהית". על מפרשיה המוקדמים נמנה בוקאצ'ו. בתקופת הרנסאנס האקדמיה של פירנצה העבירה במשך שנים הרצאות שבועיות על "הקומדיה האלוהית", על המרצים נמנו הפילוסוף ג'ובאן בטיסטה ג'לי והמדען גלילאו גליליי. במאה ה-17 וה-18 העניין ביצירתו של דנטה שכך, עד שהתעורר מחדש מהמאה ה-19 ואילך, כשגדולי המשוררים והמבקרים האיטלקים הדגישו את ערכה הגדול של יצירתו. מאיטליה, עוד בתחלת הרנסאנס, יצירתו של דנטה השפיעה על הספרויות של הלשונות הלטיניות (קטלונית, אנדלוסית, צרפתית, ספרדית). ההשפעה התרחבה לשאר אירופה בדורות מאוחרים יותר.

ברחבי העולם פועלות אגודות דנטה אליגיירי במטרה להנחיל את השפה האיטלקית ואת תרבות האומה האיטלקית לתושבי המדינה. מרכז האגודה ברומא ולו יותר מ-500 סניפים ברחבי איטליה ובמרבית מדינות העולם.

המילטון

היה משורר אנגלי, שידוע בזכות הפואמה האפית "גן העדן האבוד" והפמפלט (מסה) נגד צנזורה "אראופגיטיקה" (Areopagitica).

במשך שנים רבות נחשב מילטון למשורר הגדול ביותר בשפת האנגלית. באמצע המאה ה-20 קבע המשורר טי אס אליוט, שהסתייג מהשפעתו העצומה של מילטון על השירה האנגלית: "אין עוד משורר שלשירתו קשה כל כך להתייחס בנפרד, מבלי שדעותיו הפוליטיות והתאולוגיות מכניסות עצמן (לדיון) בלי רשות". למרות דבריו של אליוט, קיומם של כנסים, אגודות וכתבי עת שמוקדשים ללימודי מילטון מעידים על מקומו כאחד מגדולי המשוררים בשפת האנגלית בכל הזמנים.

הומרוס

גדול משורריה של יוון העתיקה, שלו מייחסת המסורת את האיליאדה ואת האודיסיאה. אגדות יווניות מספרות שהיה עיוור. על שמו נקראים ההמנונים ההומריים, אך אלו לא חוברו על ידי הומרוס, אלא הם שירים בסגנונו. יצירות אפיות רבות אחרות יוחסו להומרוס.

מקובל לתארך את שתי השירות האפיות הגדולות של הומרוס למאה השמינית לפנה"ס. מדובר בשירה שבעל פה, אשר הועברה לראשונה אל הכתב באתונה בעת שלטונו של הטיראן פייסיסטראטוס, שחשש שהשירות תאבדנה, במאה השישית לפנה"ס. פיסיסטראטוס ציווה על כל זמר ומשורר נודד שהגיע לאתונה, לדקלם את כל מה שידע על שירת הומרוס בפני הלבלרים האתונאים. אלו רשמו כל גרסה וההדירו את האיליאדה והאודיסיאה כפי שהגיעו לידינו כיום. כמו כן, הוא יזם את הדקלום בציבור של האיליאדה והאודיסיאה כחלק מחגיגות הפאנאתנאיה, שנערכו באתונה לכבוד האלה אתנה, אחת לחמש שנים.